השיטה

חלק רביעי – מפות כאב ורגישות

ההבדל בין ידיעה להבנה כמוהו

כהבדל בין עיוורון לפיקחון

פרק א'  – מפות כאב –  תאוריה ומודל

במצב של איזון מילים וגוף מדברים בשפה דומה – מחוות גופניות מחזקות את המילים ומשלימות אותן ולהיפך. אולם כשאדם יוצא מאיזון, המילים והתיאורים שלו לא יהלמו תמיד את הבסיס הגופני או הרגשי שעליו הוא נסמך. למשל, מטופל מגיע לקליניקה ומספר על אירוע מסוים שקרה השבוע בעבודה. לדבריו, האירוע היה טעון רגשית אך הוא נהג באיפוק ובשליטה: הוא לא אמר את שעל לבו, לא התפרץ ומנע עימות מיותר. בהמשך השיחה בינינו, הוא מתלונן  שהוא סובל בימים האחרונים מכאבי בטן עזים ומפעולת מעיים מהירה מדי וכואבת שמנעה ממנו לצאת מהבית. בירור קצר מעלה שכאבי הבטן החלו במהלך האירוע המדובר, כלומר, בזמן שבו הוא היה בטוח שהוא שולט במצב, גופו קרס ויצא מאיזון.

כאשר אנשים מספרים על מכאובים וחוסרי איזון התמונה הקלינית לעתים קרובות עדיין חסרה או לא מספיק מדויקת. לשם כך אנחנו נזקקים לשיח "בלתי אמצעי" עם הגוף. שיח זה אפשרי כשאנחנו מתבוננים בסימני הגוף שנגלים לעינינו. סימנים אלה יכולים להיות פיזיים, רגשיים או התנהגותיים. לאחר ההתבוננות, התובנות לגבי מצבם של המטופלים תעלינה מתוך הפרשנות שלהם ושלנו כמטפלים. פרשנות שבאה מתוך התבוננות בגוף, בתנועתו, ובתפקודו הכללי.

רשתות כאב הנה שיטת אבחון המתחקה אחר מקורות הכאב ושורשי חוסר האיזון בגוף. בבסיס השיטה מונח הרעיון שבין המוח ובין הגוף מתרחש דיאלוג פנימי ורצוף. על פי שיטה זו, מטופלים מדרגים את רמות הרגישות או הכאב שלהם ואלה נרשמות על המפה הרפלקסולוגית בשלושה צבעים: אדום, כחול וירוק. מפה זו משמשת כמעין צילום ראשון המתעד את תמונת הכאב בגוף בתחילתה שלסדרת טיפולים. מטרת עריכת המפה היא לאבחן ולבנות למטופל/ת תכנית טיפולים אישית. בנוסף, דרך מפות הכאבשנערכות אחת לכמה מפגשים, ניתן לעקוב בצורה אובייקטיבית אחר השינויים שחלים במצב המטופלים.

מטרות המיפוי

האבחון ההוֹליסטי, טרם עריכת מפת כאב,מתחיל באיסוף מידע מקיף של מכלול הסימנים בגוף. את הסימנים בגוף בכלל ובכפות הרגליים בפרט ניתן לסווג למבנים, לצבעים, למרקמים ולתחושות. האבחון ברפלקסולוגיה נשען על סימנים וסיווּגים אלה. מיפוי הסימנים השונים בגוף ובכפות הרגליים נועד לספק שלוש מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא להבין האם וכיצד הבעיות השונות, כפי שסופרו על ידי המטופלים, תואמות את מראה הגוף ואת הסימנים בכפות הרגליים. המטרה השנייה היא לאבחן את האיברים ומערכות הגוף שבהם יש למקד את הטיפול. המטרה השלישית היא ליצור מפת נתונים ראשונית. זו תסייע בהמשך בהערכת האפקטיביות של הטיפול על ידי השוואה בינה לבין המפות שיערכובהמשך הטיפולים.כך ניתן יהיה להעריך את השיפורים שהושגו, לראות מה לא השתנה ולאתר מערכות שמצבן הוחמר.

לפני שנוגעים בכף הרגל הן לשֵם אבחון והן לשם טיפול נרשום ונתעד את מאפייניה של כף הרגל. בעקבות מגע חלים שינויים במרקם כף הרגל, בעיקר בטמפרטורה ובצבע שלה. אנו מעוניינים לזכור באיזה מצב הגיעו אלינו המטופלים בפעם הראשונה. מסיבה זו, מפת הכאב תיערך לאחר תיעוד הסימנים הכלליים בכפות הרגליים. שתי המפות, מפת הסימנים ומפת הכאב, נותנות תמונת מצב רחבה ומפורטת לגבי מצבו של הגוף.

כאן המקום לאזכר כלל חשוב המלַווה את החיפוש אחר סימנים: כדי לאבחן כראוי חייבים להתבונן במכלול הסימנים שמופיעים, לחברם לכלל התסמינים הגופניים והרגשיים ולקשרם עם ההיסטוריה האישית והרפואית. כמו בגוף, בכל אזור רפלקס בכף הרגל ממוקמים כמה וכמה איברים ואף מונחות מספר שכבות של רקמות גוף. מכאן נבין שאפשרויות האבחון של סימן יחיד הן רחבות מדי ולא מדויקות די הצורך. לכן, לעולם לא נסיק מסקנות לגבי מהות חוסר האיזון בגוף על פי מראה של סימן אחד ויחיד.

לפניכם תרשים סולם הדרגות והמספרים כולל צבעי הסולם. הרחבה בנושא הצבעים והמספרים תמצאו בהמשך הפרק.

המיפוי מתחיל באיתור של שתי נקודות בכף הרגל: האחת נקודה שכואבת מאוד והשנייה נקודה שאינה כואבת כלל. המטרה היא להגדיר סקלה מוסכמת שלרגישות/כאב עם המטופל-ת.

….לאחר השלמת המיפוי וצביעת המפה תתקבל "מפה גיאוגרפית", תמונה המספרת דרך מספרים וצבעים את סיפור כאביו של הגוף, כמו גם את נקודות האיזון והעוצמה שלו.

להלן דוגמה למפת כאב שלמה:

 

לאחר עריכת המפה, נתבונן ביחד במפת הכאב, נסביר בקצרה את מבנה המפה, את משמעות הצבעים והמספרים השונים ונצביע על המקומות שקיבלו מספורים גבוהים ושנצבעו באדום. כל זה ישמש אותנו להמשך התשאול ולחיבור כלל הנתונים לכלל אבחנה מקפת. בשלב הטיפולי של המפגש השני נטפל בכל כף הרגל, אך נתמקד במערכות שקיבלו מספרים גבוהים.